<h1>ספר האסופות סימן מ'</h1>
<h2>דף נד.</h2>
אלו כשרות בבהמה נקבה הגרגרת או שנסדקה, עד כמה תחסר והיא מותרת, רשב"ג אומר עד כאיסר האטלקי ושיעור האיסר בכמה דינר קורדנייא, והוא שיעור פשיטה ומעה קטנה, ולא שנו אלא שנקבה או שנסדקה מחמת חולי, אבל אם נקרעה הקנה מחמת דקר הסכין וכלי ברזל, או קנה או קוץ, או שום דבר, אפילו במשהו טרפה, [מ"ה ע"א] א"ר יהושע בן לוי נקבים שיש בהן חסרון מצטרפין לכאיסר, ושאין בהן חסרון מצטרפין לרובה, וכן הלכה. נפתחה הגלגלת ולא ניקב קרום של מוח כשרה. אבל אם נסדקה בסייף או באבן, או שנחבסה או שנשברה טרפה. ניקב הלב ולא לבית חללו, אבל לבית חללו, בין לחלל גדול בין לחלל קטן טרפה. וכן קנה הלב וכיוצא בו נשברה השדרה ולא נפסק חוט שלה כשרה אבל אם נפסק החוט או ניקב. בין מחמת מכה בין על ידי דבר אחר טרפה. נטלה הכבד ונשתייר הימנה כל שהו כשרה, והיכא במקום תלייתה ואפלו היא מעורה ודבוקה בטרפסין, אבל אם נטלה לגמרי טרפה. המסס ובית הכוסות שנקבו זה לתוך זה כשרה, דאחד מגין על חברו, אבל אם נקבו לחוץ טרפה. ניטל הטחול או נבראת בלי טחול, או נמצאת לה ב' או ג' טחלים כשרה לגבי הדיוט באכילה ואסור להקריבה על גבי המזבח דהוי מום, דכל יתר כנטול דמי. ניטל לחי התחתון בין לחי של פה, בין לחי של עגבה הואיל ואינה מתה בשבילו כשרה. ניטל האום שלה כשרה והאום עצמה כשרה באכילה. חרותה בידי שמים פי' מלשון [ירמיה ו'] נחר מפוח, כשרה.
<h2>דף נה:</h2>
ת"ר איזו היא חרותה כל שצמקה ריאה שלה, בידי שמים כשרה, בידי אדם טרפה, ר' שמעון בן אלעזר אומר אף בידי כל הבריות טרפה. בידי שמים כיצד, הוי מברקי ורעמי מחמת פחד שנכנס עליה מן המזיקין או מן הרעמים או מן הברקין וכיוצא בהן צמקה הריאה. בידי אדם כיצד כששוחטין בפניה בהמה אחרת, נכנס פחד בלבה, ומחמת פחד צמקה הריאה. ומעשה היה ושחט טבח אחד כמה בהמות זו בפני זו ונמצאו כלן צמוקות ויבשות הריאות שלהן. בידי כל הבריות כיצד, כגון שראתה הבהמה חיה רעה רצה אחריה, או שמעה קול ארי שואג ורודף אחריה ופחדה וצמקה הריאה. והאיך נוכל לידע אם היא חרותה בידי אדם או בידי כל הבריות לפוסלן, או בידי שמים להכשירה, רבה בר בר חנה היה מהלך במדבר מצא אלים במדבר, שחטם ומצא ריאות שלהם צמוקות, בא ושאל בבית המדרש אמרו לו, בקיץ מביאין ספלים של חרש מצופין בסממנין, כגון מאני דקוניא, וממלאין אותן מים צוננים וקרים. בימי החורף מביאין כלי חרס שחורין, וממלאין אותן מים לא חמין ולא צונן, אלא פושרין ומניחין בתוכן כ"ד שעות שהן שיעור מעת לעת, ואם חזרה הריאה לברייתה ודאי בידי שמים היתה חרותה וכשרה, ואם לאו בידי אדם או בידי כל הבריות היתה חרותה וטריפה.
